"מה מה?!" תמר שאלה בפאניקה "את שמעת אותי?!"
"את שמעת אותנו?" מאור התחיל להילחץ, וגמגם. "לא שיש מה לשמוע.." הוא אמר בקול.
"ענבר, ממתי את מקשיבה?" לירון שאל אותי
"לא הקשבתי לאף אחד נו, חלמתי משהו" ניסיתי להמציא משהו. "רגע, הייתי צריכה לשמוע משהו?" שאלתי את הילדים המפוחדים שמסביבי וחייכתי.
"לא" כולם ענו בפה אחד. "ממש לא" מאור ענה שוב, והסמיק.
"למישהו יש אוכל?!" מאור צעק, מנסה להעביר נושא. "אני לא אכלתי כבר המון זמן"
"המון זמן? לפני שעתיים אכלנו" עמית צחק
"זה המון זמן בשבילי, הקיבה שלי היא נרקומנית לאוכל" הוא חייך
"לי יש" שחף אמרה והוציאה קורנפלקס.
"לא עזבי, לא צריך" הוא אמר לה ועבר לשבת לידי וליד עמית.
"ענבר, באמת לא שמעת כלום?" הוא לחש לי
"אתה רוצה את האמת?" לחשתי לו וחייכתי. לא ראיתי אותו ככה מפוחד מאז... אף פעם.
"נו אל תשחקי איתי משחקים. אם שמעת, אז אנחנו חברים מספיק טובים בשביל שתסתמי בשבילי, ואם לא שמעת כלום, אז שכחי את השיחה הזאת"
"אל תדאג, אני לא אספר לאף אחד.. למה אתה כל כך רוצה להסתיר את זה?" שאלתי אותו והוא שם לי יד על הפה.
"בבקשה לא. אני לא רוצה קשר אליה"
"נו, זה רק נשיקה, ועוד עם שחף." לחשתי לו
"סבבה, זאת רק נשיקה, אז לא צריך לדבר על זה" הוא אמר לי
"טוב. רק בגלל שאתה זה אתה, ואתה לא היית מספר עליי דברים כאלה" אמרתי לו וחייכתי.
"תודה, אני חייב לך" הוא חייך וחיבק אותי.
"מאור לא לקחת לי חיבוקים מהחברה" עמית התקרב אלינו וחייך.
הזמן עבר, וכולם כבר מותשים, אני החלטתי שאני הולכת לישון, למרות שהשעה הייתה יחסית מוקדמת.
"טוב, תעירו אותי כשהם באים לקחת אותנו." אמרתי לכולם ונרדמתי ליד מאור ועמית.
התעוררתי. 'כבר בוקר' אמרתי לעצמי, אבל לא רציתי לקום. היד של עמית הייתה עליי ולא רציתי להעיר אותו.
אוי רגע, זה לא היד שלו, זה של מאור.
"מאור" לחשתי לו והסתובבתי אליו.
"מממ...?" הוא מלמל
"קום שנייה, היד שלך עליי" לחשתי לו, לא רציתי להעיר את כולם.
"אבל זה נוח לי נו" הוא אמר לי בשקט, וחזר לישון. "תחזרי לישון" הוא לחש לי ונרדם.
'טוב נו' אמרתי לעצמי וחזרתי לישון.
כשהתעוררתי שוב, ילדים כבר התעוררו.
"מאור, קום" לחשתי לו וניערתי אותו. הוזזתי את היד שלו ממני. באמת זה היה נעים.
"ענבר בואי שנייה" תמר קראה לי לבוא לידה.
"מה קרה?" שאלתי אותה, כאילו שאני לא יודעת שהיא הולכת לשאול אותי אם שמעתי משהו.
"אתמול.. את לא שמעת משהו ממה שאמרתי כשישנת נכון?" היא שאלה בשקט
"שמעתי הכל" אמרתי. לא היה לי כוח לשקר.
"טוב אז את לא מספרת לאף אחד, במיוחד לא לעמית, הוא יספר לכל בית ספר."
"אני לא אדבר על זה עם אף אחד, אל תדאגי" חייכתי.
"עכשיו שאת יודעת שאני.. אוהבת אותו.. את יכולה לספר לי את מי הוא נישק?" היא שאלה אותי בגמגום.
"את לא מכירה אותה" עניתי
"נו, אל תעשי את זה שוב, גם את לא יודעת לשקר" היא אמרה לי.
אם היא רק הייתה יודעת כמה אני משקרת...
ממשיכה בסוף שבוע , אם תגיבו (:
;){kind=link}