"מה?" אמרתי, מצפה למשהו, אבל לא יודעת בדיוק למה
" אני כבר שבוע פה, ויצא לי להכיר כמה ילדים מהמלון, בגילאים שלנו, ותכננו היום לצאת לטיילת, את באה איתנו?" אוקיי, זה לא מה שציפיתי.
"אם זה או זה או להישאר לילה שלם עם המשפחה, אז ברור שכן" חייכתי, גם הוא חייך, אני עדיין לא מעכלת שיש בן אדם עם חיוך מושלם כזה.
"אחלה, בלובי בשמונה"
"סבבה" נזכרתי שאני צריכה ללכת לקחת את לידור.
השעות עברו ועברו, ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על... רגע, על מי? איך קוראים לו בכלל?
'אני מטומטמת' חשבתי לעצמי, אני חושבת על מישהו שעות, ואני לא יודעת איך קוראים לו?
איך הוא הצליח לו להגיד לי את השם שלו, ולי פשוט לא היה אכפת שאין לי מושג מי זה.
השעה הייתה כבר שמונה, הלכתי לאמא ואמרתי לה "אמא, כמה ילדים מהמלון הולכים לטיילת והם הזמינו אותי"
"בני כמה הם?" שיט, שכחתי, למה סיפרתי לאמא, ולא לאבא, שממש לא יחקור אותי עכשיו שעה.
"בגיל שלי, תירגעי" ממש אין לי כוח עכשיו לשיחה הזאת.
"את מכירה אותם?" למה, אלוהים, למה.
"אוי אמא, די, אני הולכת ואני אתקשר אלייך להגיד לך שלא אנסו אותי או משהו"
"אל תדברי שטויות"
"בסדר, בסדר, נדבר אחר כך"
"ביי, ותיזהרי"
"ברור"
ירדתי למטה, התקדמתי ללובי, וראיתי אותם, שמונה ילדים, חמש בנות ושלושה בנים, כל אחד מושלם יותר מהשני, אבל הכי מושלם זה.. וואי אני עדיין לא יודעת איך קוראים לו.
"היי " הוא התקרב אליי עם החיוך המושלם שלו, שהמיס אותי שוב
"היי" חייכתי
"היי יפה" אמר אחד הילדים, אבל לא היה לו את המבט של ... השני.
"היי" אמרתי "הולכים?" רציתי לקדם את השיחה
"ברור, ברור" אמרה אחת הבנות בזלזול, גם היא נראית מהמם.
התקדמנו לטיילת, אני הייתי עם טום, וליאור, כנראה שני החברים של הילד שאני עדיין לא יודעת איך קוראים לו.
כל השאר, שזה חמשת הבנות והבן, היו מאחורה, ושמעתי איך הן נמרחות עליו, ורציתי לתת להן כאפה, אבל נזכרתי שמי אני? אני לא חברה שלו או משהו..
"היום הגעת למלון נכון?" שאל ליאור
"כן"
"פשוט אם היית פה לפני זה בטוח הייתי שם לב" אוי נו באמת, מה זה המשפט המפגר הזה.
"אהה" חייכתי, כדי שהוא לא ירגיש לא בנוח
"אז מאיפה את?"
"הרצליה, ואתם?"
"שנינו מתל אביב, ההורים שלנו חברים אז אני צריך לסבול אותו"
"אהה" ושוב, חייכתי
"הגענו" צרחה אחת הבנות מאחור, שכנראה קראו לה שירי
נכנסנו לאחת המסעדות, שהם היו בה כמה ימים לפני שהגעתי, וליאור התיישב לידי
"אנחנו צריכים להיפגש, רק שנינו, פנויה מחר?" הוא שאל
הסתכלתי על הילד עם החיוך, איך הוא אוהב שהבנות נמרחות עליו ככה, ואמרתי בקול רם
"ברור ליאור, יהיה ממש כיף רק אני ואתה"
הילד הסתכל אליי, ואמר "בואי שנייה החוצה"
הילד הסתכל אליי, ואמר "בואי שנייה החוצה"
"מה?" אמרתי, מצפה למשהו, אבל לא יודעת בדיוק למה
" אני כבר שבוע פה, ויצא לי להכיר כמה ילדים מהמלון, בגילאים שלנו, ותכננו היום לצאת לטיילת, את באה איתנו?" אוקיי, זה לא מה שציפיתי.
"אם זה או זה או להישאר לילה שלם עם המשפחה, אז ברור שכן" חייכתי, גם הוא חייך, אני עדיין לא מעכלת שיש בן אדם עם חיוך מושלם כזה.
"אחלה, בלובי בשמונה"
"סבבה" נזכרתי שאני צריכה ללכת לקחת את לידור.
השעות עברו ועברו, ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על... רגע, על מי? איך קוראים לו בכלל?
'אני מטומטמת' חשבתי לעצמי, אני חושבת על מישהו שעות, ואני לא יודעת איך קוראים לו?
איך הוא הצליח לו להגיד לי את השם שלו, ולי פשוט לא היה אכפת שאין לי מושג מי זה.
השעה הייתה כבר שמונה, הלכתי לאמא ואמרתי לה "אמא, כמה ילדים מהמלון הולכים לטיילת והם הזמינו אותי"
"בני כמה הם?" שיט, שכחתי, למה סיפרתי לאמא, ולא לאבא, שממש לא יחקור אותי עכשיו שעה.
"בגיל שלי, תירגעי" ממש אין לי כוח עכשיו לשיחה הזאת.
"את מכירה אותם?" למה, אלוהים, למה.
"אוי אמא, די, אני הולכת ואני אתקשר אלייך להגיד לך שלא אנסו אותי או משהו"
"אל תדברי שטויות"
"בסדר, בסדר, נדבר אחר כך"
"ביי, ותיזהרי"
"ברור"
ירדתי למטה, התקדמתי ללובי, וראיתי אותם, שמונה ילדים, חמש בנות ושלושה בנים, כל אחד מושלם יותר מהשני, אבל הכי מושלם זה.. וואי אני עדיין לא יודעת איך קוראים לו.
"היי " הוא התקרב אליי עם החיוך המושלם שלו, שהמיס אותי שוב
"היי" חייכתי
"היי יפה" אמר אחד הילדים, אבל לא היה לו את המבט של ... השני.
"היי" אמרתי "הולכים?" רציתי לקדם את השיחה
"ברור, ברור" אמרה אחת הבנות בזלזול, גם היא נראית מהמם.
התקדמנו לטיילת, אני הייתי עם טום, וליאור, כנראה שני החברים של הילד שאני עדיין לא יודעת איך קוראים לו.
כל השאר, שזה חמשת הבנות והבן, היו מאחורה, ושמעתי איך הן נמרחות עליו, ורציתי לתת להן כאפה, אבל נזכרתי שמי אני? אני לא חברה שלו או משהו..
"היום הגעת למלון נכון?" שאל ליאור
"כן"
"פשוט אם היית פה לפני זה בטוח הייתי שם לב" אוי נו באמת, מה זה המשפט המפגר הזה.
"אהה" חייכתי, כדי שהוא לא ירגיש לא בנוח
"אז מאיפה את?"
"הרצליה, ואתם?"
"שנינו מתל אביב, ההורים שלנו חברים אז אני צריך לסבול אותו"
"אהה" ושוב, חייכתי
"הגענו" צרחה אחת הבנות מאחור, שכנראה קראו לה שירי
נכנסנו לאחת המסעדות, שהם היו בה כמה ימים לפני שהגעתי, וליאור התיישב לידי
"אנחנו צריכים להיפגש, רק שנינו, פנויה מחר?" הוא שאל
הסתכלתי על הילד עם החיוך, איך הוא אוהב שהבנות נמרחות עליו ככה, ואמרתי בקול רם
"ברור ליאור, יהיה ממש כיף רק אני ואתה"
הילד הסתכל אליי, ואמר "בואי שנייה החוצה"
הילד הסתכל אליי, ואמר "בואי שנייה החוצה"