אני אספר את זה מהנקודת מבט שלי, כדי שזה באמת יישמע כמו סיפור ולא כמו.. משהו אחר .
פרק 1-
שבוע לפני תחילת הלימודים, כיתה ט', אבא נכנס לחדר ואומר "צריך לארוז, מחר נוסעים לאילת".
הייתי בשוק, לא מזה שאנחנו נוסעים כי זו מסורת אצלנו לבקר באילת, אלא בגלל שלא הודיעו לי, ולא חשבו 'אולי היא תכננה משהו'.
אז זהו , שתכננתי. השכבה ארגנה מסיבה לסוף החופש, וכל החברים שלי הולכים להיות שם, אז למה שאני, בגלל שההורים שלי תכננו משהו, אפספס מסיבה עם החברים שלי?
ברור שלא הייתה לי ברירה, ארזתי חצי מהארון, נכנסתי לאוטו, ופשוט שתקתי. הם לא שמו לב, כמובן, אבל לי לא היה אכפת.
התחלנו לינסוע, אני, הורים, ושני אחיי הקטנים, לאילת.
אחרי כמה שעות , ההורים העירו אותי כי נרדמתי מרוב השעמום, וגררו אותי למלון. פשוט לא היה לי כוח לכלום, רק לעלות לחדר, לפתוח תלפטופ ולהיכנס לפייסבוק, לדבר עם החברים ולא לעשות כלום חוץ מזה.
עלינו לחדר, שדווקא מצא חן בעיני מאוד, לאחים הקטנים היה את החדר שלהם ולי את החדר שלי, לבד. כמובן שלא נתנו לי כמה דקות של עצמי והמחשב נייד שלי, וישר אמרו לי לקחת את האח הקטן שלי, שבן שלוש, לידור, לפעוטון של המלון.
ירדנו, אני ואחי הקטן לפעוטון, שמתי אותו בבריכת הכדורים שהוא כל כך אוהב, התיישבתי על הספסל שמחוץ לפעוטון, ואז איזה מישהו הגיע, והתיישב לידי. לא ידעתי מי זה ומה הוא רוצה, כי הפניתי אליו את הגב, ואז, הוא אמר:"גם לך יש אחות קטנה פה?".
הסתובבתי אליו, ממש לא היה לי כוח לדבר עם עוד איזה מישהו, ואז ראיתי אותו, כל כך יפה, שפשוט בהיתי בו כמה שניות, עד שהתעוררתי ואמרתי:"לא, זאת אומרת, כן, אח קטן".
'וואו' חשבתי לעצמי. הוא הבן הכי יפה שפגשתי. השיער שלו היה חום, עיניים ירוקות עם מבט מושלם, וחיוך מדהים.
ואז האייפון צלצל..
פאקינג שיט, שכחתי שיש לי חבר.
אני אספר את זה מהנקודת מבט שלי, כדי שזה באמת יישמע כמו סיפור ולא כמו.. משהו אחר .
פרק 1-
שבוע לפני תחילת הלימודים, כיתה ט', אבא נכנס לחדר ואומר "צריך לארוז, מחר נוסעים לאילת".
הייתי בשוק, לא מזה שאנחנו נוסעים כי זו מסורת אצלנו לבקר באילת, אלא בגלל שלא הודיעו לי, ולא חשבו 'אולי היא תכננה משהו'.
אז זהו , שתכננתי. השכבה ארגנה מסיבה לסוף החופש, וכל החברים שלי הולכים להיות שם, אז למה שאני, בגלל שההורים שלי תכננו משהו, אפספס מסיבה עם החברים שלי?
ברור שלא הייתה לי ברירה, ארזתי חצי מהארון, נכנסתי לאוטו, ופשוט שתקתי. הם לא שמו לב, כמובן, אבל לי לא היה אכפת.
התחלנו לינסוע, אני, הורים, ושני אחיי הקטנים, לאילת.
אחרי כמה שעות , ההורים העירו אותי כי נרדמתי מרוב השעמום, וגררו אותי למלון. פשוט לא היה לי כוח לכלום, רק לעלות לחדר, לפתוח תלפטופ ולהיכנס לפייסבוק, לדבר עם החברים ולא לעשות כלום חוץ מזה.
עלינו לחדר, שדווקא מצא חן בעיני מאוד, לאחים הקטנים היה את החדר שלהם ולי את החדר שלי, לבד. כמובן שלא נתנו לי כמה דקות של עצמי והמחשב נייד שלי, וישר אמרו לי לקחת את האח הקטן שלי, שבן שלוש, לידור, לפעוטון של המלון.
ירדנו, אני ואחי הקטן לפעוטון, שמתי אותו בבריכת הכדורים שהוא כל כך אוהב, התיישבתי על הספסל שמחוץ לפעוטון, ואז איזה מישהו הגיע, והתיישב לידי. לא ידעתי מי זה ומה הוא רוצה, כי הפניתי אליו את הגב, ואז, הוא אמר:"גם לך יש אחות קטנה פה?".
הסתובבתי אליו, ממש לא היה לי כוח לדבר עם עוד איזה מישהו, ואז ראיתי אותו, כל כך יפה, שפשוט בהיתי בו כמה שניות, עד שהתעוררתי ואמרתי:"לא, זאת אומרת, כן, אח קטן".
'וואו' חשבתי לעצמי. הוא הבן הכי יפה שפגשתי. השיער שלו היה חום, עיניים ירוקות עם מבט מושלם, וחיוך מדהים.
ואז האייפון צלצל..
פאקינג שיט, שכחתי שיש לי חבר.